הילד מכניס הכל לפה?

הורים רבים מתלוננים כי ילדם מכניס חפצים או בגדים לפה. הצווארונים רטובים, השרוולים עם חורים וכל העפרונות אכולים. כמו כן נשמעות אף תלונות של הכנסת אוכל רב לפה, או לכלוך הסביבה בעת אכילה. במקביל ניתן לשמוע תלונות מהורים על הימנעות מאוכל, בררנות באוכל, ובררנות בצורת ההגשה כך שאף מאכל לא יגע במאכל האחר. נו... אז מה עושים?

מקור הבעיה יכול לנבוע ממספר גורמים: קשיים רגשיים המצביעים על מצוקה של הילד, קשיים בעוררות וקשב – הילד זקוק לגירוי אוראלי בכדי לשמור על רמת עוררות קשב וריכוז וכן מקשיים בויסות החושי תוך דגש על אזור הפה.

במאמר זה אני מבקשת להתמקד בקשיים בעיבוד ובויסות החושי באזור הפה בלבד.

כבר בראשית ההתפתחות של הילד, הפה מהווה האיבר המרכזי לחקירת הסביבה. תינוקות מכירים את העולם הסובב אותם ע"י הכנסת ידיים, אצבעות וחפצים לפה. הכרת העולם דרך הפה וריור הם עניין חיובי ואבן דרך בהתפתחות התינוק.

בראשית ההתפתחות אנו ההורים נתנו לילד מוצץ לשם "הרגעה". כשהוא עייף, כשהוא לא מרוצה, כשכואב לו תמיד הפתרון הראשוני היה מוצץ. עצם מציצת המוצץ גרם לרגיעה ונסך בילד בטחון ורוגע. פעולה זו נמשכת לעיתים גם כשאנו מתבגרים וזקוקים לריכוז או להרגע . אנו כוססים ציפורניים, לועסים מסטיק, מוצצים סוכריה, מכניסים קיסם לפה וכו'.

כך שבכל רגע נתון אנו מנסים לשמור על איזון וויסות הן של המערכת התחושתית והן של ההיבטים הרגשיים והתגובות ההתנהגותיות שלנו.

ניתן לחלק את הילדים בעלי הקשיים בויסות /עיבוד התחושתי האוראלי לשני סוגים:

1. ילדים בעלי רגישות אוראלית - ילדים אלו יהיו בררנים באוכל. יעדיפו רק מגוון מאוד מצומצם של מאכלים, אשר יהיו קבועים ולא ישתנו אף לא מעט. ילדים אלו יכולים לדרוש שכל מאכל יהיה בצלחת נפרדת או שהמאכלים שבצלחת לא "יגעו" אחד בשני. הם לעולם לא יאכלו מאכלים עם רוטב ורוב המאכלים שלהם יהיו יבשים כגון: אורז לבן, פסטה לבנה, טוסט, שניצל בלי קטשופ וכו'
2. ילדים בעלי תת תחושתיות בפה - ילדים אלו זקוקים למגע אורלי וגירויים אורליים רבים. אלו אותם הילדים שיכניסו שרוולים, צווארונים, חפצים, עפרונות ועוד לפה. התדירות תגבר במצבי סטרס, חרדה, ריכוז וכעס. ילדים אלו יכולים לדחוף כמות גדולה מאוד של אוכל לפיהם, הם יאכלו באופן לא נקי ומסודר, יכולים להעדיף טעמים חזקים ודומיננטים כגון חמוץ, חריף, מלוח וכו' הטיפול בתופעות אלו זהה לשני סוגי הילדים הן לאלו הסובלים מרגישות אוראלית והן לאלו הסובלים מתת תחושתיות בפה. עלינו כהורים וכמטפלים להעניק להם מגוון חוויות תחושתיות בפה לשם איזון וויסות המערכת.

ובכן כיצד מטפלים?

ראשית הצעד הראשוני הנכון והמקצועי ביותר הוא לעבור אבחון ע"י מרפאה בעיסוק המתמחה בויסות חושי ולקבל ממנה הדרכה מתאימה ובמידת הצורך אף טיפול מתאים. לפניכם מגוון פעילויות שניתן לעשותם בבית ויכולים לסייע לילד לווסת את המערכת התחושתית בפה.

● אכילת מאכלים קשים – גזר, קולורבי, תפוח, ביגלה, ביסלי, פופקורן, בגט, אגוזים ,שקדים, נשיקה של לחם ועוד.
● לעיסת דברים – לעיסת מסטיק, לעיסת נשכנים המיועדים לכך ניתן לרכוש שרשרת מעוצבת לילד אותה הוא עונד ויכול ללעוס, כמו כן ניתן למצוא באתרים השונים באינטרנט מגוון מוצרי נשיכה ולעיסה לילדים
● שתיית נוזלים – שתיה מקשים שונים בעוביים שונים. כגון שתיית מעדנים ויוגורט מקש עבה ושתיית נוזלים מקש של טרופית.
● פעילויות נשיפה – טושי נשיפה, בועות סבון, לנפח בלונים, משרוקית ועוד
● אכילת מאכלים קרים – כגון אכילת קרטיבים, מציצת קוביות קרח וכו'

לסיכום

הדרך הנכונה בטיפול עם רגישות אורלית היא ראשית לאבחן ולטפל ע"י מרפאה בעיסוק מוסמכת המתמחה בויסות חושי. היא תרכיב לו דיאטה סנסורית ותוכנית טיפולית מתאימה.

בנוסף ניתן להשתמש בפעילויות שהוצעו לכם פה

וזכרו הבינו את הילד, הכילו את הקושי שלו ותאזרו בסבלנות. התהליך ארוך ואיטי.